השאלה האם זכויות נכי צה"ל הינן אכן חלק ממערך החקיקה הסוציאלי לא הוכרעה בצורה מפורשת, וניתן למצוא לכך ביטוי בפסיקה.
בית המשפט העליון התייחס לשאלת סיווג זכויות נכי צה"ל במסגרת מערך החקיקה הסוציאלית, בין היתר בפסק הדין בעניין ארגון נכי צה"ל נ' משרד הביטחון. בפסק דין זה כבוד הנשיאה בייניש רואה בזכויות נכי צה"ל חלק אינטגרלי ממערך החקיקה הסוציאלי ועוסקת במיקום זכויות נכי צה"ל בתוך מערך החקיקה הסוציאלי:
"מקובל להבחין בין מספר סוגים של הסדרים המכירים בזכאותם של נכים לקצבאות ותגמולים. ההסדר הראשון הנו הסדר של ביטוח נכות כללית, אשר תכליתו מתן סעד והוא מבוסס על פרמטרים של צורך והערכת נזקקות, תוך הבאה בחשבון של גורמי הכנסה ומשאבים כלכליים של הנכה. ההסדר השני הנו הסדר של נפגעי עבודה המשלב עקרונות של ביטוח סוציאלי ופיצוי ומבוסס בעיקרו על תשלום דמי ביטוח לקופת הביטחון הסוציאלי. הסדר זה אינו מתנה את הזכאות בהוכחת צורך כלכלי באמצעות מבחן הכנסות או אמצעים. ההסדר השלישי הנו הסדר של גמלאות קטיגוריאליות במסגרתו הזכות לגמלה נקבעת על פי השתייכותו של אדם לקבוצה מסוימת או לקטגוריה חברתית מוגדרת. הזכות לגמלה נקבעת על פי השתייכותו של האדם לקבוצה ואינה פועל יוצא של נזקקות כלכלית או תשלום דמי ביטוח".
במקביל, ניתן למצוא ביטויים סותרים בפסיקה, אשר חלקם אמנם רואה את זכויות נכי צה"ל כחלק ממערך החקיקה הסוציאלי ובעלות מאפיינים סוציאליים, אולם חלקם רואה את זכויות נכי צה"ל כזכות לפיצוי שנועד להיטיב את נזקו של הנכה.
כך למשל, בעניין יוסי נאמן בוחן בית המשפט העליון את זכאותו של נכה צה"ל לרכב רפואי בחו"ל כחלק מהזכאות לקבל זכויות סוציאליות מחוץ לגבולות המדינה. כב' השופטת ארבל קובעת בפסק דינה כי תנאי התושבות בישראל עומד אומנם ביסוד תחולתו של חלק ניכר מן החקיקה הסוציאלית, אולם מוצאת לנכון לאבחן את זכויותיהם של נכי צה"ל מחקיקה סוציאלית אחרת, וקובעת כי בנוגע לנכי צה"ל :
"קיים גורם מרכזי המטה לדעתי את הכף לטובת קביעה כי מדיניות מתן רכב רפואי רק לאלו השוהים בישראל לפחות 180 ימים בשנה, הינה מדיניות מפלה ובלתי סבירה. גורם זה עניינו בנסיבות ההידרשות לשירותים הסוציאליים המאפיינות את המקרה דנן, קרי פציעה במסגרת שירות צבאי. זה מכבר נקבע כי נסיבות פגיעתם של אנשים עם מוגבלויות הם שוני רלוונטי שעשוי להצדיק התייחסות שונה (עניין קר"ן). במקרה דנן, סבורה אני כי בין אם יש מקום להעניק זכויות סוציאליות לחיים בחו"ל בהקשר הרחב ובין אם לאו, שאלה שייתכן שיש להותיר למחוקק או למחוקק המשנה (…), אין מקום ליצור הבחנה מסוג זה כשמדובר בזכאותם של נכי צה"ל לרכב רפואי."
בהתאם לפס"ד נאמן, אם כך, זכויות נכי צה"ל הינן חלק ממערך החקיקה הסוציאלית, אולם תוך מתן עדיפות לנכי צה"ל בשל נסיבות הפגיעה.
בעניין פלוני נדונה שאלת תשלום הטבות רטרואקטיבית לנכי צה"ל. לעניין זה טענה המדינה (המשיבה), כי זכויות לפי חוק הנכים הינן חלק ממערך הזכויות הסוציאליות, וככאלה, להבדיל מזכאות נזיקית, אין לשלמן רטרואקטיבית. כבוד השופטת גדות מקבלת את הסיווג שעורכת המדינה לזכויות מכח חוק הנכים כחלק ממערך החקיקה הסוציאלי (סעיף 24 לפסק הדין) אולם בנסיבות הקונקרטיות מוצאת שהנסיבות מצדיקות חריגה מהכלל, וקובעת כי בנסיבות העניין יוענקו הזכויות רטרואקטיבית.
השיקול הסוציאלי חזר והועלה על ידי המדינה גם במסגרת ההליכים בבית המשפט העליון בעניין לופו, שם נדונה השאלה העקרונית של תשלום הטבות לנכי צה"ל רטרואקטיבית והוכרע כי הזכויות אכן ישולמו רטרואקטיבית.
בעניין לופו קבע כבוד השופט רובינשטיין:
"השיקול הסוציאלי מקובל עלי באופן כללי, קרי, שיש לראות את ההטבות במשקפיים שיקומיות שבעיקרן צופות פני עתיד. ואולם, בנסיבות דנא הריהו שיקול אקראי של בדיעבד; שהרי ככל שנכה צה"ל היה זוכה בהכרה במועד מוקדם יותר, היו זכויותיו רבות יותר, וגם אם אי אפשר למוד בפלס מדוקדק, זו התמונה בכללותה. ואכן, לטענת המערער נאלץ הוא "למתוח קו" בין שני סוגי התשלומים, הסוציאלי והנזיקי, בשל התקציב המוגבל (פסקה 26 לסיכומי המערער). באמירה זו טמונה ההנחה, כי אילו היה תקציב אגף השיקום מאפשר זאת, היו משולמות ההטבות בנידון דידן למפרע. לכאורה בא כאן השיקול הסוציאלי שני בזמן כדי להסביר את השיקול התקציבי. אכן, כדברי המערער, "אין דיני הרווחה עוסקים בהשבת הגלגל אחורנית", ו"דיני השיקום מבקשים ליתן למוטב זכויות סוציאליות לצרכים שוטפים", ולא כ"פיצוי נזיקי" (פסקאות 25-24 לסיכומי המערער). "
עוד בפס"ד לופו מזכיר כבוד השופט רובינשטיין התלבטות באשר לסיווג זכויות נכי צה"ל במסגרת החקיקה הסוציאלית:
"בעניין עבודי קיבל בית משפט זה (פסקה 14, מפי השופט דנציגר) הבחנה בין תכליות התגמולים מכוח חוק הנכים הבאים מכוח דיני הנזיקין, לבין ההטבות שמכוח דיני רווחה (אציין כי הבחנה זו אינה פשוטה בעיניי, בכל הכבוד, אך לא זה המקום להידרש לכך, וכשלעצמי רואה אני את המכלול ככלל בגדרי חקיקה סוציאלית, כפי שנכתב לא אחת; ראו רע"א 4372/12 פלוני נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון, [פורסם בנבו] פסקה י"ד לחוות דעתי (2012); רע"א 7097/10 זכאי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 14 לחוות דעתו של השופט פוגלמן, וכן חוות דעתי (2012) והאסמכתאות שם)."
כפי שהוצג לעיל, תשלום הטבות רטרואקטיבי נתפס על ידי המדינה, ואושר בפסיקה, כמאפיין פיצוי נזיקי ולא כמערכת חקיקה סוציאלית. למרות זאת, ולמרות הנטייה לסווג את זכויות נכי צה"ל כחלק ממערך החקיקה הסוציאלי, בסופו של יום קובע כבוד השופט רובינשטיין בפס"ד לופו כי הטבות לנכי צה"ל ישולמו רטרואקטיבית, ובכך לכאורה משלב בתפיסת זכויות נכי צה"ל היבט נזיקי החורג מחקיקה סוציאלית אופיינית.
ביטויים נוספים להיבט הפיצויי-נזיקי בזכויות נכי צה"ל ניתן למצוא, למשל, בבג"ץ קר"ן שם ביקשו קטועי גפיים תחתונות שאינם נכי צה"ל להשוות את זכויותיהם לאלה של נכי צה"ל. כבוד השופטת חיות דחתה את העתירה וקבעה, בין השאר, כי:
"לעומת התכלית שביסוד חוק הנכים השואפת כאמור להיטיב עם זכאי משרד הביטחון ולפצותם על פגיעות שנגרמו להם בשירות המדינה ועקב אותו שירות, מבוסס חוק ביטוח בריאות על עקרונות של ביטוח סוציאלי (…)" .
כך גם בדברי כבוד השופטת ארבל בפס"ד נאמן:
"בית משפט זה כבר עמד על תכליתו של חוק הנכים, כמי שנועד להגשים תפיסה פיצויית שאינה בוחנת שאלות של נזקקות כלכלית, ולפיה "מי שנפגע במהלך ההגנה על המדינה, ראוי לתמיכה מלאה של המדינה (…)מעבר לכך, הפיצוי שעליו מושתתת הקצאת הכספים לנכי צה"ל אינו משום "מתנה" המגדילה את ממונם, והוא נועד, בראש ובראשונה ולצד מטרותיו הנוספות, לפצות את הניזוק על נזק שנגרם לו ועל הפגיעה ביכולתו לעשות "פעולה רגילה בין גופנית או שכלית" (סעיף 1 לחוק הנכים; גל בעמ' 127). משכך, "קנה" הנכה את זכותו לפיצוי בעצם פציעתו תוך כדי הגנה על המדינה, וראוי לו כי נזקו יירפא וישיבו למצבו הקודם בכל מקום שבו יבחר להיות."
וכן בדברי כבוד השופטת פרוקצ'יה בעניין דוקטורי :
"חוק הנכים נבנה על בסיס השתייכות קבוצתית של נפגעים משירות צבאי והוא אינו מותנה במבחן של אמצעים או בקיומו של ביטוח סוציאלי. הוא בנוי על תפיסה פיצויית מובהקת. "
ואם היה ספק בכוונתה של כבוד השופטת פרוקצ'יה, באו הדברים שלהלן והסירו כל ספק:
"חוק הנכים במקורו חוקק בשנת תש"ט-1949, בסמוך לאחר קום המדינה. הוא קשור קשר מושגי-ערכי לחוק שירות הביטחון, אשר נחקק ממש בסמוך לו, ונועד להשלים אותו ביצירת מחויבות המדינה לדאוג לחייליה אשר נפגעו במלחמות ישראל, תוך כדי השירות הצבאי ועקב שירות זה… חוק הנכים מבוסס, אפוא, על אחריות המדינה כלפי בניה הנשלחים לשרת שירות חובה בכוחות הביטחון ונפגעים בגופם ובבריאותם בזמן השירות ועקב השירות. בשירותם הצבאי הם תורמים ממיטב כוחם לטובת החברה. תרומה זו מחייבת את הציבור לשאת בנזקי אלה שנפגעו בשירותם למען הכלל, כמידת פגיעתם".