חקיקה סוציאלית מסדירה ומעגנת את הביטחון הסוציאלי במדינה נתונה, ונשאלת השאלה מהו, אם כך, אותו "ביטחון סוציאלי"? פרופ' ג'וני גל, בספרו ביטחון סוציאלי בישראל, מתייחס לשאלה זו בפרק המבוא וקובע כי: "המונח ביטחון סוציאלי אין משמעותו ברורה ומובנת מאליה. בארה"ב למשל, כאשר משתמשים במונח זה הכוונה בעיקר לתכנית ממשלתית ספציפית, שמטרתה להבטיח קצבת זקנה לקשישים לאחר פרישתם מעבודה. לעומת זאת, השימוש במונח זה בשיח הציבורי בישראל הוא במובן הרחב יותר של המונח, המקובל בבריטניה (..) על פי תפיסה זו כאשר מדברים על מערכת הביטחון הסוציאלי הכוונה בדרך כלל למערכת של גמלאות כספיות או שירותים המועברים ישירות מידי המדינה או באחריותה של המדינה לפרטים שבה על מנת להגן עליהם מפני סכנת הפסקת הכנסה או מצוקה כלכלית וחברתית".
הגדרה זו מעלה חוסר נוחות מסוים ביחס לזכויות נכי צה"ל. האם אמנם מטרת חוק הנכים הינה להגן על נכי צה"ל מפני סכנת הפסקת הכנסה או מצוקה כלכלית חברתית? כפי שנראה בהמשך הדברים, עקרון ההקצאה המקובל כמסביר את זכויות נכי צה"ל הוא עקרון הקצאה של פיצוי, שהוא אחד מעקרונות ההקצאה של מערך החקיקה הסוציאלי.
פרופ' גל, בספרו, מתייחס לביטחון סוציאלי לאנשים עם מוגבלויות, ומתמקד, בהקשר זה, בשלוש תכניות עיקריות המספקות ביטחון סוציאלי לאנשים עם מוגבלויות בישראל : ביטוח נכות כללית, חוק הנכים המיועד לנכי צה"ל, וביטוח נפגעי עבודה. זכויות לנכי צה"ל מוצגות, אם כך, בספרות, כחלק אינטגרלי וטבעי ממערך החקיקה הסוציאלי, במסגרת תכניות הביטחון הסוציאליות העוסקות באנשים עם מוגבלויות.
בחינת ההיסטוריה החקיקתית של חוק הנכים משקפת התלבטות שהייתה מנת חלקם של המחוקקים, האם אמנם לכלול את זכויות נכי צה"ל כענף במסגרת החקיקה הסוציאלית. ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון התנגד לצירוף הטיפול בנפגעי צבא למשרד הסעד כי "נפגעי המלחמה אינם חלק של סעד". לעומת זאת, קולות אחרים כמו השר לבון אשר "שאף עוד קודם לכן לכלול את נכי צה"ל במסגרת החקיקה הסוציאלית הכללית, ביקש לחולל מפנה במדיניות הממשלה כפתח לשינויים משמעותיים בנושאי השיקום. המגמה שהסתמנה היתה לראות את סוגיית נכי צה"ל כמרכיב אחד מרבים במכלול השאלות הסוציאליות הניצבות על סדר יומה של הממשלה". התלבטות זו הביאה בסופו של דבר להפרדה מעצם כך שזכויות נכי צה"ל מעוגנות בחוק נפרד, חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט 1959 [נוסח משולב], ונכי צה"ל מטופלים בנפרד על ידי משרד הביטחון. מבחינה צורנית ופורמלית זכויות נכי צה"ל מופרדות לכאורה מחקיקה סוציאלית אחרת, אך האם הדבר כך מבחינה מהותית?