הקושי בכך שנכי צה"ל אינם יכולים לבטח רמת השתכרות גבוהה כשזו נפגעת עקב נכותם המוכרת אינה זרה למכלול זכויות נכי צה"ל, ועלתה במלוא עוצמתה בהקשר לחיילי מילואים, באופן שהביא בסופו של דבר לחקיקת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב  2002. (להלן: חוק ביטוח אנשי מילואים)

לחוק זה פורסמו שתי הצעות חוק, האחת מטעם הממשלה והשנייה מטעם חברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת.

דברי ההסבר בהצעת החוק מטעם ועדת חוץ וביטחון מציגים את הרקע להצעת החוק כדלקמן: "מטרת החוק הינה למנוע מצב שבו חייל נפגע בעת פעילות צבאית כלשהי והוא אינו מבוטח. הצעת חוק זו באה לעגן בחוק תשלום לחיילי מילואים ולבני משפחות של חיילי מילואים בשל מוות ואבדן כושר עבודה עקב שירות מילואים, בדומה לקצבאות המשולמות לחיילים בשירות קבע. זאת, במקום המצב כיום שבו קרנות הפנסיה וקופות הגמל אינן משלמות את התשלומים המגיעים למבוטחים שנפגעו במהלך שירות מילואים"

ועוד, מתוך דבריו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון בהביאו את הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית בכנסת ביום 7.5.2001 :  "(…) קרנות הפנסיה וקופות הגמל אינן משלמות את התשלומים המגיעים למבוטחים שנפגעו במהלך שירות המילואים, מאחר שחלק מקרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים החריגו אירועים שאירעו בשירות מילואים ולא העניקו זכויות או העניקו זכויות מופחתות לחיילי מילואים נכים או לשאירי נספים (…)"

בסופו של דבר עוגן הרציונאל בסעיף 1 לחוק ביטוח אנשי מילואים באופן הבא: "חוק זה מטרתו להבטיח תשלום קצבאות לחיילי מילואים שנפגעו בתקופת שירותם עקב שירותם ולבני משפחותיהם של חיילי מילואים שנספו עקב שירותם, במקרים שחיילי המילואים או בני משפחותיהם אינם זכאים לקצבה מקופת גמל, או שזכאותם לקצבה מקופת גמל פחותה מזכויותיהם לפי חוק זה, והכל בהתאם להוראות חוק זה."

באופן זה, מצא המחוקק לנכון להגן על חייל מילואים שרמת הכנסתו נפגעה עקב נכות שאירעה תוך ועקב שירות מילואים, ולא ביטח את רמת ההכנסה, או שהביטוח לא נותן מענה לפחות כמו זה המפורט בחוק ביטוח אנשי מילואים, בין השאר בשל החרגת נכות שנגרמה עקב שירות צבאי.

נוכח האמור ברור כי המחוקק היה ער לכך שמערך זכויות נכי צה"ל אינו נותן פיצוי למי שהיה בעל הכנסה גבוהה לפני הפציעה, רמת הכנסתו ירדה עקב הפציעה והזכויות לפי חוק הנכים אינן נותנות מענה מספק, ומצא לנכון לתקן זאת, אולם ביחס לאנשי מילואים בלבד.

אם נחזור לעקרונות ההקצאה במערך הביטחון הסוציאלי, עקרונות הקצאה הרואים בזכויות נכי צה"ל פיצוי בלבד, ניתן לומר כי חוק ביטוח אנשי מילואים משלב למעשה  עקרון הקצאה של ביטוח במערך זכויות נכי צה"ל, אם כי באופן חלקי בלבד, וביחס לאנשי מילואים בלבד.

ואולם, כאמור, היעדר יכולתו של נכה צה"ל לבטח רמת הכנסה נתונה, מצאה פתרונה במסגרת חוק ביטוח אנשי מילואים ביחס לחיילי מילואים בלבד, ומצבו של נכה אשר השתכר ברמה העולה על השכר הממוצע במשק, ובהמשך לא יכול היה עוד לעבוד עקב נכותו המוכרת – נותרה ללא פתרון, תוך אפלייתו של נכה שנכותו הוחמרה גם מול נכה ברמת הכנסה דומה אשר נפגע פגיעה דומה בעת שירות מילואים.

דומה כי הצעד הראשון המתבקש לתיקון אפליה זו הינו בתיקון חוק ביטוח אנשי מילואים באופן שיחול גם על נכה שנכותו הוחמרה וחלה ירידה משמעותית בהכנסותיו עקב כך, ירידה אשר אינה מוצאת את תיקונה בתגמול המחיה המשתלם לו על פי חוק הנכים.