בדיקת היסטוריית החקיקה של חוק הנכים מעלה כי כבר בעת עיצוב ההסדר הראשוני לנכי צה"ל עמד לנגד עיני המחוקקים המצב הנוהג בחו"ל, במדינות מערביות. זאת, למרות הסיטואציה הייחודית ששררה בארץ באותה עת, ימיה הראשונים של המדינה, שהכלכלה בה טרם התבססה והתייצבה, ואשר התמודדה עם הוצאות כבדות בתחום הביטחון ונפגעים רבים בשירות הצבאי.
כך מתאר דניאל נדב בספרו: "ביטוי מאלף להשקפותיהם של דוברים מרכזיים בנושאי הביטוח הסוציאלי מצוי בקובץ "חקרי עבודה" שראה אור במאי 1949, במהלך עיצובה של תחיקת השיקום. חלק ניכר מן הדברים בקובץ הוקדש לתוכניות לשיקומם של החיילים ולדרכים אפשריות לפתרון בעיית הנפגעים. צבי ברנזון, מומחה לדיני עבודה ולימים שופט בית המשפט העליון, שהסתמך על השוואות עם ארצות חוץ תוך כדי העלאת הצעות מותאמות לתנאי הארץ קבע חד משמעית: חובת כבוד מוטלת על המדינה לדאוג לקיום הוגן למשפחותיהם של אלה מבני המדינה ומבנותיה אשר נפלו במערכת ההגנה על הארץ, וכן גם לנכי המלחמה ומשפחותיהם, על ידי מתן פנסיות ותשלומים מתאימים (…) עקרון זה חייב לשמש נר לרגלי העוסקים בהכנת תוכנית לפנסיות מלחמה והוא אף הפך לנחלת כל הארצות הלוחמות. מדינתנו לא תוכל, ובוודאי גם לא תרצה, לנהוג אחרת כלפי קורבנות מלחמתנו".