עריכת סקירה משווה בנוגע לנכי צה"ל מחייבת משנה זהירות, זאת נוכח ייחודיות השירות הצבאי בארץ. במסגרת סקירה משווה שערך מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בשנת 2010, פורטו הקשיים הכלליים בעריכת סקירה משווה: "כל סקירה השוואתית של הנוהג במדינות העולם מחייבת זהירות, בשל הבדלים שעשויים להתקיים במצב הסוציולוגי, כלכלי, פוליטי או תרבותי במדינות השונות, שלהם יכולה להיות השפעה רבה על ההסדר שאומץ על ידי המדינות. זהירות זו מתחייבת במיוחד כאשר אנו מבקשים לבחון את הסדרי הפיצוי הנהוגים לחיילים שנפגעו עקב שירותם, שכן, המציאות הביטחונית והחברתית שבמסגרתה פועל צה"ל, אינה דומה למציאות שבמסגרתה פועלים צבאות רבים, בהיבטים שונים." (להלן: סקירת עו"ד אונגר).
עו"ד אונגר מונה מאפיינים ייחודיים לשירות הצבאי בארץ, המקשים על עריכת השוואה כאמור:
- גיוס חובה – ברוב מדינות העולם, לא מונהג גיוס חובה. ניתן לטעון כי עצם קיומו של גיוס חובה מהווה סיבה מספקת לחייב את המדינה לתמוך בחייל שנפגע במהלך שירות החובה.
- תפיסת הצבא כ"צבא העם" – היבט אשר לא מתקיים ברוב מדינות העולם.
- היקף הנפגעים כתוצאה מהשירות הצבאי בארץ גבוה באופן משמעותי לעומת היקף הנפגעים ברוב המדינות בחו"ל, דבר שיש לו השפעה על יכולתה של המדינה לתמוך בנפגעי השירות הצבאי.
בכל התייחסות משווה בנוגע לזכויות נכי צבא יש לזכור מאפיינים ייחודיים אלה של השירות בארץ שהם רלוונטיים להיקף הזכויות, אם כי ההשפעה יכולה להיות בווקטורים מנוגדים. כך, עצם גיוס חובה והעובדה שמדובר ב"צבא העם" אמורה לכאורה להגדיל את הסיוע לנכי צבא בארץ, אולם היקף יחסי גדול של נפגעים בארץ לעומת המצב בחו"ל עלול להצדיק הפחתה של הסיוע, לעומת המצב בחו"ל, בשל הנטל התקציבי הכרוך בכך.