טיפול פסיכולוגי לאשת נכה צה"ל – הערת פסיקה
מאת: עו"ד רינת גולד גזית
2.3.18
ביום 20.2.18 ניתן פס"ד של בית המשפט העליון בעע"מ 252/17 משרד הביטחון נ' פלוני. פסק הדין עסק בסיווג הסיוע בטיפול נפשי שניתן על ידי משרד הביטחון לבני משפחה של נכה הלום קרב, וזאת במסגרת ערעור שהגישה המדינה כנגד החלטת השופטת אגמון בעת"מ 18691-08-15, שם נקבע כי טיפול רפואי לאשת הנכה לצורך תמיכה בנכה כמוהו כטיפול רפואי לנכה לפי סעיף 43 לחוק הנכים.
בית המשפט העליון, בפס"ד מפי השופטת ברק ארז ובהסכמת הנשיאה חיות והשופט פוגלמן קיבלו את ערעור המדינה וקבעו כי לא ניתן לקרוא את סעיף 43 לחוק הנכים ככזה הכולל גם טיפול פסיכולוגי לאשת הנכה.
בית המשפט העליון מוסיף ומבהיר כי משמעות הסיווג השונה היא באמות המידה השונות בהן תיבדק ההוראה המגבילה טיפול פסיכולוגי לאשת הנכה לתקופה בת שלוש שנים.
לכאורה, קובע בית המשפט העליון כי לא ניתן להטיל, במסגרת הוראות פנימיות, הגבלות על טיפול רפואי הניתן מכח חוק, ואילו על טיפול מכח הוראות ניתן לכאורה להטיל מגבלות (הנתונות לביקורת שיפוטית) במסגרת שיקול הדעת של הרשות.
ואולם, למרבה הצער, בפועל מטיל משרד הביטחון הגבלות קטגוריות גם כשמדובר בטיפול רפואי לפי חוק – ובניגוד לחוק. כך למשל, הוראה 53.09 העוסקת בצרכים רפואיים לעיוורים, כולל כלבי נחיה וציוד עזר, קובעת כי רק נכה המוכר בנכות 100%+ בגין עיוורון יהיה זכאי לכלב נחיה, וזאת למרות שכלב נחיה מוגדר בחוק באופן ברור כחלק מהטיפול הרפואי. למרות שמדובר, ללא ספק, בטיפול רפואי לפי חוק, משרד הביטחון מתנה מתן הטיפול בגובה דרגת הנכות וזאת – בניגוד לחוק.
בצייני את האמור לעיל אין כוונתי כי יש "להתנחם" בכך שמשרד הביטחון פועל בניגוד לחוק גם כשמדובר בטיפול רפואי. כוונתי להצביע על כך שלמרות השוני בכותרת בין טיפול רפואי מכח חוק וזכאות מכח הוראות פנימיות, ולמרות ההבדל בין השניים כפי שעולה מפסה"ד של ביהמ"ש העליון, חשוב בעת הזו להתמקד בהשלכות המעשיות של פסק הדין ולא רק בסיווג והכותרת – ולראות את החידוש וההזדמנות שיש בפסק דין זה.
ראשית, בבחינת התמונה הכללית חשיבות הליך הערעור שנקט קצין התגמולים הינה תוך בחינת הנושא עליו לא ערער קצין התגמולים. פסק הדין של בית המשפט המחוזי הכיר באופן ברור בטיפול פסיכולוגי הניתן לנכה כטיפול רפואי לכל דבר ועניין. משרד הביטחון לא ערעור על קביעה זו ואף בית המשפט העליון יצא מנקודת מוצא כי טיפול פסיכולוגי לנכה הוא טיפול רפואי לפי סעיף 43 לחוק, להבדיל מטיפול פסיכולוגי לאשת הנכה שאינו טיפול רפואי לפי סעיף 43 לחוק.
משמעות פסק הדין הינה "שדרוג" מעמד הטיפול הפסיכולוגי הניתן לנכי צה"ל למעמד של טיפול רפואי לפי חוק, דבר האמור להשפיע, למשל, על תשלום נסיעות לטיפול פסיכולוגי, בהתאם לחובה לתשלום נסיעות לכל טיפול רפואי.
בנוסף, חשוב לקרוא בפסה"ד של ביהמ"ש העליון את מה שביהמ"ש הקפיד שלא להכריע בו. בית המשפט העליון הקפיד להבהיר את החשיבות שהוא רואה בטיפול רפואי לאשת הנכה והקפיד להבהיר כי לא התייחס לגופו של עניין לעצם השאלה האם הגבלה של שלוש שנים למתן טיפול הינה סבירה. ביהמ"ש העליון אף הדגיש כי אין בפסק הדין כדי לקבוע כי ההוראה המגבילה טיפול לשלוש שנים סבירה לגופה. בית המשפט העליון אף הוסיף והבהיר כי הוא מקווה שהדבר יוסדר במסגרת עיגון ההוראות בחקיקה, והדגיש כי האמור בהצעת החוק לתיקון מספר 30 לחוק הנכים אינו מלמד בהכרח על המצב המשפטי העדכני. ובלשון פסק הדין:
"השאלה האם להעניק טיפול זה באופן החורג מהזכאות הקבועה בחוק הנכים, ואם כן באיזו מתכונת והיקף, היא שאלה שבמדיניות המסורה לרשות המבצעת. איננו נדרשים להכרעה בה, וממילא מלוא התמונה בעניין זה לא נפרשה בפנינו. מבלי לנקוט עמדה אפשר להוסיף, כי אין בפסק דיננו כדי להכריע בשאלה, אשר כלל לא הייתה בפנינו, האם יש מקום לכך שההוראה תכלול הכרה במקרים חריגים שבהם יוענק הטיפול למשך תקופה ארוכה משלוש שנים. ניתן כמובן לקוות כי הכוונה להסדיר את הנושא בחקיקה תוביל ליצירת מתווה שקוף ושלם של הנושא. לצד זאת, ולמען השלמת התמונה, נציין כי איננו סבורים שתוכנה של הצעת החוק מלמד כשלעצמו על המצב המשפטי העדכני (ראו והשוו: בל יוסף "אליה וקוץ בה: המעמד הנורמטיבי של יוזמות חקיקה" עיוני משפט מ 320 (2017))."
העובדה כי ביחס למקרה הספציפי של המערערת (המשיבה בהליך דנן) משרד הביטחון הכיר בצורך להמשך טיפול פסיכולוגי לאשת הנכה גם אחרי שלוש שנים, ואישר טיפול זה, ממחישה עד כמה הקביעה הקטגורית של מגבלת שלוש שנים אינה סבירה. העובדה שבית המשפט העליון הקפיד לפרט זאת במסגרת פסק הדין אומרת דרשני.
דומה כי בית המשפט העליון הפנה את הסוגיה לפתחו של המחוקק, מתוך כוונה כי הדבר יוסדר במסגרת תיקון מס' 30 לחוק הנכים, עם עיגון ההטבה בחקיקה, תוך רמיזה עבה לכך שמה שנכתב בהצעת החוק אינו בהכרח סוף פסוק.
הנושא נדון במסגרת דיוני וועדת העבודה והרווחה במסגרת דיוניה בתיקון מספר 30 לחוק הנכים, ואמור לעלות לדיון חוזר בפני הוועדה. יש לפעול לניצול הזדמנות זו על מנת לעגן בחוק את זכאות בן משפחה לטיפול פסיכולוגי באופן שלא יקבע מגבלה קטגורית של מספר שנים אלא יאפשר להתחשב בנסיבות המחייבות המשך טיפול.