נביא להלן מעיקרי הפרשה, בהסתמך על תמצית השתלשלות הדברים כפי שהובאה בפס"ד פלוני: פלוני לחם במלחמת יום הכיפורים  כחייל מילואים, ונפגע בנפשו כשהוא סובל מפוסט טראומה. בשנת 1977 הגיש פלוני לקצין התגמולים תביעה להכרה במצבו הנפשי אולם תביעתו נדחתה בשל התיישנות (!) וערעור שהגיש על כך לוועדת ערעורים שלפי חוק הנכים נדחה. כעבור כעשרים שנה פנה פלוני פעם נוספת, באמצעות בנו, והטיפול בתביעתו חודש . הפעם נבדקה התביעה לגופה ונקבע כי אמנם פלוני סובל מפוסט טראומה עקב מלחמת יום הכיפורים. פלוני ביקש כי תביעתו תוכר מיום שחרורו משירות המילואים, ולאחר ניהול סדרה מפותלת של הליכים ממושכים לעניין זה נקבע כי פלוני אכן נכנס בגדר חריג בחוק הנכים,  המאפשר הכרה רטרואקטיבית ממועד השחרור. יובהר כי משמעות החלת החריג על פלוני מגלמת בתוכה קביעה בשל מצבו הנפשי לא היה מסוגל להגיש את התביעה ולעמוד על זכויותיו בזמן אמת. ההכרה המאוחרת, אם כך, הינה בשל הנכות המוכרת עצמה. בהתאם לכך נקבע כי פלוני זכאי לתגמולים ממועד שחרורו משירות המילואים שבו נפגע, היינו – נוב' 1973. וכך התעוררה השאלה כיצד יש לפרש את חוק הקיצבאות לצורך תשלום התגמולים הרטרואקטיביים לפלוני.

נביא להלן מעיקרי הפרשה, בהסתמך על תמצית השתלשלות הדברים כפי שהובאה בפס"ד פלוני: פלוני לחם במלחמת יום הכיפורים  כחייל מילואים, ונפגע בנפשו כשהוא סובל מפוסט טראומה. בשנת 1977 הגיש פלוני לקצין התגמולים תביעה להכרה במצבו הנפשי אולם תביעתו נדחתה בשל התיישנות (!) וערעור שהגיש על כך לוועדת ערעורים שלפי חוק הנכים נדחה. כעבור כעשרים שנה פנה פלוני פעם נוספת, באמצעות בנו, והטיפול בתביעתו חודש . הפעם נבדקה התביעה לגופה ונקבע כי אמנם פלוני סובל מפוסט טראומה עקב מלחמת יום הכיפורים. פלוני ביקש כי תביעתו תוכר מיום שחרורו משירות המילואים, ולאחר ניהול סדרה מפותלת של הליכים ממושכים לעניין זה נקבע כי פלוני אכן נכנס בגדר חריג בחוק הנכים,  המאפשר הכרה רטרואקטיבית ממועד השחרור. יובהר כי משמעות החלת החריג על פלוני מגלמת בתוכה קביעה בשל מצבו הנפשי לא היה מסוגל להגיש את התביעה ולעמוד על זכויותיו בזמן אמת. ההכרה המאוחרת, אם כך, הינה בשל הנכות המוכרת עצמה. בהתאם לכך נקבע כי פלוני זכאי לתגמולים ממועד שחרורו משירות המילואים שבו נפגע, היינו – נוב' 1973. וכך התעוררה השאלה כיצד יש לפרש את חוק הקיצבאות לצורך תשלום התגמולים הרטרואקטיביים לפלוני.

בית המשפט המחוזי מפרש את סעיף 3א לחוק הקיצבאות באופן שאינו פוגע בשיוויון ואינו מפלה לרעה את נכי צה"ל מול נכי הביטוח הלאומי

בהתאם לחוק הקיצבאות קבע קצין התגמולים כי התגמולים בעשר השנים הראשונות שאחרי ההכרה יחושבו ב"שיעור מעודכן" (היינו לתקופה מנובמבר 73 ועד  אוקטובר 83), ואילו מנובמבר 83 ועד מועד חידוש התביעה (פברואר 98) יהיה התשלום בשיעור המקורי, היינו" ישולם הסכום הנומינלי שהיה בתוקף בתקופה שבה שולמה הקיצבה. בהתאם לשיטת חישוב זו, "שיעור מעודכן" כמשמעו בחוק הקיצבאות הוא תשלום התגמול על פי דרגת הנכות לפי "שווי" דרגת נכות ביום התשלום, ובנסיבות המקרה דנן "שיעור מעודכן" יהיה כ- 1350 ₪ לחודש. תשלום בשיעור שאינו מעודכן (קרי: התשלום המקורי) משמעו תשלום בערכים נומינליים שהיו בתוקף במועד שבו אמור היה התשלום להיות משולם. למשל, עבור חודש נובמבר 1983 קיבל פלוני תשלום בשיעור שאינו מעודכן וזה עמד על 3.41 ₪ בלבד.

פלוני ביקש להחיל עליו את סעיף 3א לחוק הקיצבאות המאפשר להאריך את התקופה שבה ישולם תגמול בשיעור מעודכן כדלקמן: "קבע בית המשפט או בית הדין כי הרשות המוסמכת גרמה בשרירות ושלא בתום לב לאיחור בתשלום הקיצבה, רשאי הוא לפסוק כי הקיצבה תשולם בשיעור מעודכן אף בעד תקופות ארוכות יותר מן הקבוע בסעיפים 2 ו- 3".

קצין התגמולים דחה את בקשתו של פלוני וזה ערער על ההחלטה לועדת ערעורים שלפי חוק הנכים . ועדת הערעורים קבעה, לעניין זה כי קצין התגמולים לא פעל בחוסר תום לב ושרירותיות, אולם כיון שלא שעה לפניות רופאיו של פלוני במשך השנים יש להחיל את סעיף 3א ממועד פניות הרופאים באופן שיזכה את פלוני בתשלום מעודכן לתקופה של חצי שנה נוספת.

קצין התגמולים ערער על פסה"ד של ועדת הערעורים לביהמ"ש המחוזי אשר, בכל הנוגע לפרשנות סעיף 3א לחוק הקיצבאות, דחה את ערעור קצין התגמולים והרחיב את פרשנות הסעיף אף מעבר לזו שנקבעה בועדת הערעורים.

בית המשפט המחוזי נסמך בהחלטתו על העובדה כי חוק הקיצבאות חל במקורו הן על זכויות נכים מכח חוק הנכים והן על זכויות נכים מכח חוק הביטוח הלאומי. בהתאם לכך בחן ביהמ"ש המחוזי את פסיקת ביה"ד לעבודה באשר לאופן פירוש סעיף 3א לחוק בנוגע לתשלום רטרואקטיבי של תשלומי הביטוח הלאומי.  ביהמ"ש המחוזי קבע כי:

"בפסיקה עקיבה של בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי את סעיף 3א לחוק הקיצבאות יש לפרש בהרחבה, באופן שביהמ"ש מוסמך לפסוק כי הקיצבה תשולם בשיעור מעודכן לתקופות ארוכות יותר מן הקבוע בסעיף 2, בכל מקרה בו היה איחור בתשלום הקיצבה עקב התדיינות ממושכת, אף אם זו לא נבעה משרירות או חוסר תום לב של הרשות, ובלבד שהאחראי לשיהוי אינו התובע." (דגש במקור. ר.ג.ג.)

בית המשפט המחוזי אף הוסיף וקבע:

"כוחן של הלכות אלו (של בית הדין הארצי לעבודה.ר.ג.ג.) – הנהוגות מימים ימימה לגבי כלל התובעים שעניינם נדון בבתי הדין לעבודה, לרבות מבוטחי הביטוח הלאומי – יפה ביתר שאת לגבי נכי צה"ל הזכאים לתגמולים לפי חוק הנכים… אין להפלות את נכי צה"ל לרעה מול מבוטחי הביטוח הלאומי."

והוסיף והטעים כי בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון אפליה של נכי צה"ל מול נכי הביטוח הלאומי אף מנוגדת לסעיף 9 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו:

"בענייננו, לא ניתן על ידי קצין התגמולים הסבר כלשהו היכול ללמד כי אפלייתם של נכי צה"ל לרעה בהשוואה למבוטחי הביטוח הלאומי נועדה לקידום תכליות ראויות.."

ויודגש, פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, כפי שאומצה על ידי ביהמ"ש המחוזי אינה יוצאת בהאשמה ממשית של חוסר תום לב כלפי הרשות אלא מבהירה כי אם נוהלו על ידי הרשות הליכים משך שנים ארוכות (10 שנים לפחות) ובסופו של דבר נמצא כי הנכה צדק בתביעתו, מנקודת מבטו של הנכה המתדיין אין רבותא אם מדובר בחוסר תום לב אם לאו, והתוצאה צריכה להיות זהה.

דברים אלה קיבלו משנה תוקף, לשיטתו של ביהמ"ש המחוזי, בכך שהמוסד לביטוח לאומי הפנים את המסר שהועבר בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, ותיקן את חוק הביטוח הלאומי באופן המאפשר תשלומים רטרואקטיביים בשיעור מעודכן לפי חוק.

נוכח כל האמור, קבע ביהמ"ש המחוזי:

"הנה כי כן רואים אנו, כי למבוטחי הביטוח הלאומי לא מצא המחוקק מקום להגבלת התקופה שבגינה ישולמו תגמולי עבר ב"שיעור מעודכן".. כיצד קרה הדבר שלא נעשה כן גם לגבי נכי צה"ל, חרף היותם זכאי גימלה קטגוריאלית אשר החברה חבה להם חוב מוסרי בשל תרומתם? איני מוצא הסבר להיפוך יוצרות (תחיקתי) זה, הפוגע בשיוויון ללא תקנה.

דא עקא, נוסח פסיקת "שמירת הדינים" שבסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו נותר חוק הקיצבאות על מכונו, והמעט שנותר לבית המשפט לעשות הוא לפרשו באופן ההולם את תכליתו הסוציאלית של חוק הנכים מזה, ואת עקרון השיווין, המהווה את "נשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו" (בג"ץ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר) מזה".

 

קצין התגמולים – נאמן נכי צה"ל

"תכלית החוק להטיב ולהקל על הנכים, לצד בניית מערך נגיש לפונה, המאפשר הגשת תביעה להכרה בנכות באופן ישיר וללא תיווך משפטי, מקנות לקצין התגמולים שבמשרד הביטחון מעמד מיוחד. ככל רשות מינהלית חב הוא בחובת נאמנות לציבור. אלא שלאור האמור לעיל, קצין התגמולים אינו בחזקת רשות מינהלית "רגילה", אלא רשות החבה חובת נאמנות מוגברת ביחס לציבור "לקוחותיה" – נכי צה"ל. (דגש אינו במקור. ר.ג.ג.)

כך, נקבע לא אחת בפסיקה כי קצין התגמולים חב חובת נאמנות מוגברת ביחס לנכי צה"ל, מעבר לחובת הנאמנות הרגילה החלה על כל רשות מנהלית.

בנסיבות אלה כאשר הביטוח הלאומי, רשות בעלת חובת נאמנות כשלעצמה כלפי ציבור הזכאים שבו היא מטפלת, הפנים את המסר שבפסיקת בית הדין הארצי לעבודה והסדיר את התשלומים הרטרואקטיביים בערך ריאלי בחקיקה, קל וחומר שקצין התגמולים, החב חובת נאמנות מוגברת לנכי צה"ל , ונוכח האפליה לרעה של נכי צה"ל מול נכי הביטוח הלאומי, אמור היה למהר ולתקן את חוק הנכים ואת חוק הקיצבאות באופן שלפחות ישווה את מצבם של נכי צה"ל לאלה של נכי הביטוח הלאומי.

אולם, ציפיה לחוד ומציאות לחוד. מה שמיהר קצין תגמולים לעשות הוא לפנות לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור.