בכל הנוגע למי שנפגע תוך ועקב השירות הצבאי מתקיים הכלל של ייחוד עילה ולא ניתן לתבוע את המדינה בנזיקין בגין תוצאות האירוע תוך ועקב השירות, לרבות אם נפגע, לדוגמא, והפך נכה בשל רשלנות בטיפול רפואי שקיבל בבית חולים ממשלתי בעת שהיה חייל. במקרים בהם לחייל שנפגע בשירות קיימת בנוסף לעילה על פי חוק הנכים עילת תביעה בנזיקין כנגד מזיק שאינו המדינה (למשל אם נפגע בתאונת דרכים אזרחית בדרך לבסיס) הרי שבהתאם לסעיף 36 לחוק הנכים ובהתאם לפסיקה על הנכה לבחור במסלול של חוק הנכים או במסלול הנזיקי.
לנפגעי עבודה, לעומת זאת, קיימת ועומדת אפשרות תביעה בנזיקין כסעד משלים לזכויות שמקבלים כנפגעי עבודה: "הדין אינו קובע ייחוד עילה במקרה של תאונת עבודה, בבחינת זו שהניזוק רשאי לתבוע רק את אחד הגופים (המזיק או המוסד לביטוח לאומי). הדין מאפשר לניזוק לתבוע הן את המזיק והן את המוסד לביטוח לאומי בגין אותה פגיעה. כאשר ניתנת הטבה לניזוק על ידי המוסד לביטוח לאומי משתנים יחסי הכוחות בין המזיק לניזוק. במידה שיתעלם בית המשפט מן ההטבה בבואו לפסוק פיצויים, יהיה בכך פיצוי יתר, בחינת פיצוי כפל לניזוק. על כן הובא הכלל כי פיצוי הניזוק על ידי המזיק כפי שיעור הנזק שגרם לו, בניכוי ההטבה שקיבל מן המיטיב. מנגד מוטלת על המזיק חובת שיפוי המיטיב בגין ההטבה לניזוק. במילים אחרות, המזיק מפצה את הניזוק בגין הנזק שנגרם לו (בניכוי ההטבה שקיבל מהמיטיב) ומפצה את המיטיב בגין ההטבה שנתן המיטיב. (סעיף 2 וסעיף 4 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד 1964.) (…) חוק זה לא שינה את מצבו של המזיק. חובתו של המזיק לא גדלה אלא שהטבות מסוימות, שלא ניתן היה לגבותן קודם לכן בשל היעדר מעמד מוכר למיטיב, כנגד המזיק, ניתנות כעת לתביעה ממנו".
היינו, בעוד שלנכה צה"ל חסומה אפשרות התביעה בנזיקין כאשר המזיק הוא המדינה, ועליו לבחור בין מסלול נזיקי לבין זכויות לפי חוק הנכים (במידה וקיימת לו עילת תביעה בנזיקין נגד גורם שאינו המדינה) הרי שנפגע עבודה יכול לתבוע בנזיקין בנוסף לתביעה כנפגע עבודה, ויוכל לקבל את הזכויות המשלימות שניתן לקבל לפי דיני הנזיקין מעבר לזכויות כנפגע עבודה.
יש לציין כי היבט זה הוצג בפני וועדת גורן על ידי נציגי לשכת עוה"ד , אולם אינו מוצא ביטוי במסגרת המלצות הוועדה.
היבט זה מעצים את הפער האפשרי בין זכויות נכי צה"ל לזכויות נפגעי עבודה, וככל שנוגע להמלצות וועדת גורן, יעצים את נחיתות הזכויות של מי שנפגע בפעילות בעלת אופי צבאי דווקא, לעומת מי שנפגע בפעילות שאינה בעלת מאפיינים צבאיים ויוכר "רק" כנפגע עבודה.