השאלה האם הימנעות מדיווח היתה בכוונה או בתום לב, והשאלה האם הנכה יכול היה לדעת שהוא צריך לדווח, אמורה להיות, לטעמי, חלק מהשיקולים ביחס לגביית תשלומי היתר. גביית תשלומי היתר מוגבלת ל 7 שנים, ולמשרד הביטחון יש שיקול דעת כיצד לפרוס את החזר תשלומי היתר. משרד הביטחון גם לא אמור לגבות תשלומי יתר לפני שהוא עורך לנכה שימוע ומבין את גירסת הנכה ביחס לאי דיווח. יש נסיבות בהן הנכה לא יכול היה למנוע את היווצרות תשלומי היתר, בין אם כיון שהדברים לא היו בידיעתו או שנבעו מטעות של משרד הביטחון. אני סבורה כי במקרים כאלה יש לאפשר שיקול דעת לקבוע כי תשלומי היתר אינם ברי גביה. סמכות כזו קיימת למשל בביטוח לאומי, אולם משרד הביטחון לא מוכן לראות עצמו בעל סמכות להחליט כאמור, למרות שסעיף החוק העוסק בגביית תשלומי יתר נוקט במילה "רשאי" ביחס לסמכות קצין תגמולים לגבות תשלומי יתר.
אני מכירה מקרים בהם הנכה הוכיח שלא ידע ולא יכול היה למנוע את יצירת תשלומי היתר או במקרים שמדובר היה בטעות של משרד הביטחון שהנכה לא יכול היה לדעת עליה. במקרים אלה בוטלה גביית תשלומי היתר אולם הדבר חייב הגשת ערעור לבימ"ש על עצם הגביה, והוכרע כאמור במסגרת הליך משפטי.
רינת גולד גזית, עו"ד לפני 8 שנים, 4 חודשים.
